גזר דין בתיק ת"פ 19781-08-11

מבוא

ביום 2.11.2011, מועד אשר נקבע לתחילת שמיעת ראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון על פיו הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") והנאשם הודה בעובדותיו.

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, כדלקמן:

א.        חבלה חמורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 335+333 (א)(1) + (2) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)

ב.         קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 449 (ח) לחוק העונשין

הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין העונש.

כתב האישום

על פי כתב האישום, ביום 4.7.11 סמוך לשעה 18:00, הגיש איימן חלאילה (להלן: "המתלונן") תלונה במשטרה נגד אחותו של הנאשם (להלן: "האחות"), ובה מסר כי היא איימה לפגוע בחייו (להלן: "התלונה") (המתלונן הינו גיסה של האחות, אחי בעלה).

עובר למועד הנ"ל קשר הנאשם קשר עם שלושה אחרים (שזהותם לא היתה ידועה למאשימה במועד כתיבת כתב האישום, (להלן: האחרים)), לפגוע במתלונן שהינו, כאמור, קרוב משפחתו, ולגרום לו לחבלה חמורה. מיד עם יציאת המתלונן מתחנת המשטרה בשפרעם, לאחר הגשת התלונה, בהמשך לקשר ולשם מימושו, הופיע רכב מסוג ג'י.אם.סי וחסם את נתיב נסיעתו של המתלונן. רכב נוסף נעמד מאחורי רכבו של המתלונן.

הנאשם ואחרים יצאו מהרכב בו נהג הנאשם, כשהוא אוחז במקל והאחרים אוחזים בידיהם סכין, מקל ושרשרת וקרבו לרכבו של המתלונן. המתלונן הצליח לחלץ את הסכין מידי המחזיק בה.  הנאשם והאחרים החלו, בצוותא, להכות את המתלונן בראשו ובידיו באמצעות המקלות והשרשרת שבידיהם, מעשים מהם חדלו רק כאשר עוברי אורח נחלצו לסייע למתלונן.

כתוצאה ממעשי הנאשם והאחרים נגרמו למתלונן שברים בזיגומה ודופן לאטרלית של ארובת העין משמאל, לצרציה עם המטומה חיצונית גדולה, פרונטו טמפורופריאטלית משמאל, שני מוקדים קטנים של דימום פראנכימטי טמפורלי מימין, דימום תת עכבישי פרונטופריאטלי מימין, נפיחות תת עורית בראש, נפיחות וכאבים ביד שמאל.

בכתב האישום צוין כי במעשיו המתוארים לעיל קשר הנאשם קשר עם אחרים לפגוע במתלונן ולגרום לו לחבלה חמורה, וכן גרם למתלונן, באמצעות נשק קר ובצוותא חדא עם אחרים, חבלה חמורה.

תסקיר שירות המבחן

בתסקיר מפורט ציין קצין המבחן את נסיבות גדילתו של הנאשם כאדם נורמטיבי שסיים 10 שנות לימוד ועבד במקומות שונים לשביעות רצון מעבידיו. הנאשם נשא אישה בשנת 2008 ונולדה לו ילדה שהינה כיום בת שנתיים.

לפני קצין המבחן טען הנאשם כי האחות סובלת שנים רבות מאלימות מצד בעלה, אלימות אשר הסלימה טרם האירוע, כשגם המתלונן היכה אותה עד שנגרמו לה חבלות.  הנאשם הביע בפני קצין המבחן בושה על מעשיו וחשש כבד מפגיעה נוספת במשפחתו, תוך שהוא מבקש לסיים פרק כאוב זה בחייו בלי לגרום לפגיעה נוספת בהם.

לנאשם אין הרשעות קודמות והוא הודה בהתנהגותו האלימה והמכוונת כלפי המתלונן, תוך שהסבירם בכך שנמסר לו באותו יום כי אחותו הוכתה על ידי המתלונן. אולם, הנאשם הדגיש כי פעל בגפו ולא תיכנן מראש את העבירה. הנאשם טען כי היה נתון בסערת רגשות לאחר שצבר תסכול לאורך השנים בעקבות הפגיעות באחותו אשר התלוננה ללא הועיל במשטרה. הנאשם תיאר כי כל חייו חש כמי שנתון בין "הפטיש והסדן" כיוון שהמשפחה ציפתה ממנו - בשל חולשת אביו - לפתור את הסכסוכים.

קצין המבחן התרשם "... מבחור צעיר, קונקרטי, ללא דפוסי התנהגות עבריניים מושרשים, אשר עד ביצוע העבירה ניהל אורח חיים תקין שבו גילה יציבות תעסוקתית ולקיחת אחריות על חייו וחיי משפחתו". לאור הפער בין דברי הנאשם בפני קצין המבחן לבין הודאתו בעובדות כתב האישום בדבר שיתופם של אחרים בתכנון מראש, שאת זהותם בחר שלא לחשוף, ציין קצין המבחן כי הוא חש שהנאשם מגלה עמימות בדבריו מסיבות שעליהן התקשה לדבר ולשתף.

הואיל ולדעת קצין המבחן, הנאשם השתמש במנגנוני הגנה נוקשים כדי להגן על הלכידות המשפחתית, הוא אינו יכול, להפיק תועלת מקשר טיפולי.

קצין המבחן סבר כי הנאשם אינו בעל מאפייני התנהגות אימפולסיביים ותוקפניים בדרך כלל, ועל כן מידת הסיכון והמסוכנות שלו הינה "בינונית-נמוכה".